We’ve updated our Terms of Use to reflect our new entity name and address. You can review the changes here.
We’ve updated our Terms of Use. You can review the changes here.

ה​מ​ק​ר​ה ה​מ​ו​ז​ר של ד​ר​. ג'​ק​י​ל ו​מ​ר ה​י​י​ד

by Hashmonay

/
  • Streaming + Download

     

1.
1 . אדרנלין כשתגופה שלי הרחם שלה הקיא לפה, ורימות של אהבה זחלו על בשרי כולו, הגשם היבש שורף לו ביניינים של עזובה חום שמבשל את המשפחה, באהבת חינם - הם אוכלים אחד את השני. וזה היה מזמן אומן היה אבי עם דם אימי ידיו כמברשות, מורח ארגמן על הקירות ומפשתן השערות שלה שנתלשו - עשויים הוילונות, כעת הם לבנים. והריחות, שדים ומלאכים שמזדיינים ברחובות. אונסים אחד את השני בגועל כפייתי והם שופעים באהבה. ואת ילדיהם כעוברים הם מולידים בשקיות אל האשפה. כי כול מה שאני בפנים שייך למתמטיקה, והמספר 23 כאב זה בגימטריה. פרבולות של רגשות הופכות אותי אנטרטיקה מערפדים בנפש כול מה שאני צריך זה - אדרנלין: עכשיו היית מת לנשום. אדרנלין: עכשיו היית מת לרצות. אדרנלין: עכשיו היית חי למות. אדרנלין: עכשיו היית מת לחיות. כול מה שאני רוצה חיוך על השפתיים כול מה שאני רוצה זה אהבה.
2.
2. רומיאו ויוליה ברוך הבא לתוך קרקס שבו חיות הן רגשות, והן עוברות התעללות כדי שאוכל בהן לשלוט. ואם צפונבון יבוא יפגין ויאמר שיש להם זכויות. הוא יהיה עם צלעות מרוסקות וגחלים שם בריאות. חיי הם נשף מסכות וליצנים ותחפושות נראה שפורים פה כול יום בחום קונה חלקי גופות עוטף ת'משלוחי מנות כותב ברכות לבביות בדם על קלף של עור אדם - חג שמח בני זונות. אני חייב לשרוד כדי לחיות. ואני כמו דמות בבית בובות, שהיא קשרה לי את החוטים אל הבשר אל הוורידים. בכך שהיא כבשה את כול ליבי הזריקה אהבה לתוך גופי פתאום אבחה בתוך תוכי חתכה את ההיגיון בסכינים. פתאום תהום אימים בפנים זו לא הרמוניה, זו קלורופוביה מליצנים. ואני כפוף אל הכללים בתאטרון המזדיין שבו, סבל של אחד - הוא אופוריה של אחר. לעזאזל קיבינימט. אני פורץ את הדלת, לילד , משסף את גרונו. יורה בהורים של אישתו. מושיב מולו את בייתו, נותן לה לצפות במותו. ועל הילדה ואשתו, בנזין, שורף את ביתו. כאב שלי, שמחת ליבך. שרפת גופי מחום גופך. סיוט שלי, שינת יופייך. ידייך הם קוצים וליבי שם שוכב פצוע וחבול - הנה אני בא אליך. רומיאו אל היוליה - הנה אני בא אליך. כמו אוויר אל הריאה - הנה אני בא אליך. אך יצרים בפנים לוחשים לי ילד, ברח , ברח ! תנו לי לספר לכן ת'סוד, לגבר יש קופסת פנדורה בתוכו מעבר לגבעת הרוע בליבו. ותנו לי לספר על זה קצת עוד, שיום יבוא והוא יהיה עייף ממלחמות והקופסא הזאת, תיהיה הדרך היחידה שלכן לשמור אותו קרוב. האזינו אל הכוח ששוכן אצלו בזרוע גורם לפרפרים של מוות מהגלמים שלהם לבקוע. וכשהגשם של נובמבר על הוורדים של הגאנז, אני בא אל האוייבים בתופים ומחולות, בקול שופר מרעיד עפר, ובצרחות של מכשפות. קורבנות של ייוונים, חשמונאי ומכבים, אני מפיל את הביניין כמו שמשון על הפלישתים. אני שפוי משוגעים כשהמוחות של המתים מונחים לי על צלחת ואני ניזון מהתאים. ובדם שמבחוץ, משתקף לו הבפנים, אני נגעל וזה טעים לי לא הצלחתי להבין. למה ? אז אני אוהב אותך כול כך אבל מי את באמת ? שאת קיימת ונמצאת מתחילתם של הזמנים, בדמם של אנשים. שכנת בתא הכי עמיד, שרדת את ההיסטוריה עד שהגעת אלי לווריד. זאת את הרגת את הבל. ואת החרבת את טרויה. את יצרת תסבל. ועליך כתבתי פרוזה. את אשה הפלת אימפריות, את אשה נושאת קללה. התאהבתי בך בין רגע, התאהבתי בך שנאה.
3.
3. כול מה שמתחיל מכלום סיפור חיי נשמע כמנגינה מגיטרה לא מכוונת. וזכרונותיי נראים כמו ציור של ילד. שתלוי על קירות בייתי, שם הסדקים נראים כמו וורידים. מזכיר את ידיה של אמא מלטפות כשהיינו הוכים. ולפני שהיינו קטנים, אם זכרוני אינו בוגד בי, ב1992 השתחררתי אל השבי. נולדתי. ובאותו יום גם מתתי כי נשמתי עזבה את היכלו של האל ולתוך גוף אנושי נחתי. נלחמתי במראות ותמונות כשעמדתי מסתכל באמהות שבוכות, מוכות, ובדמם מדממות זכרונות למוחי. משנות את הגנטיקה בי. הופכות אותי לאמ.סי. ואילו הרגשות שעוברות בגופי, כשאני עומד לבדי, בוהה על דיוקן שעליו פרצופו של אבי, עיניו פוזלות לצדדים עם קמטים מסביב. נראה שהוא ראה הרבה בחיים, אך לא תכאב שהשאיר. אז אני מקריב את השיר, ואסכם במקביל, אבי אהב את אימי וכאב זו הירושה שהנחיל. ויש ממנו המון בפנים אז אני פותח דף חדש, כי בזה נגמר לי המקום למילים. דע מאין אתה בא. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עומד. ומי אותך אוהב. והאל תמיד איתך, יושיט יד כשאתה מועד. הדרך לא קלה, אבל אתה לא לבד צועד. אז נראה שהכול התחיל מפיו של אלוקים. הוא יצר עולם כול כך יפה הוא כנראה דיבר בחרוזים. וזה מדהים, עד כמה שזו אנטיתזה לא מנוגדת. שמעפר, ומרגע של שקט - יצר הבורא אומן שונה מעצמו. שנושא את אורו, ודווקא לו הוא נתן את העולם. אך זה לא היה סתם, כי למה אומן שבצלמו הוא יוצר ומרחיב , יתן יצירה לאומן שבטבעו הוא הורס ומחריב ? ותמיד רדפנו אחרי בצע, זאת הוכחה היסטורית. עד שהיום, כבר לא זורם בעורק דם. נפט הופך את הנשמה למכונה מוטורית. ווירוס. שחודר לי לתווים, והורס לי את האופוס. אז הפוקוס הוא - שהעולם צריך התחלה חדשה. אך פיסיקלית כי הוא עגול הוא יחזור לאותה נקודה. אז גם אם הוקיניג שואף לגלות את בראשית וזה חשוב לו, גם הידע יחזור להתחלה, אז עד כמה זה נחוץ לו ? וכשאני מדבר לפי הסדר הזה , כאוס חודר לי לשורה. אפקט קטן בהתחלה עושה שינוי עצום בסוף היצירה. וכמו גמ"ח נותן מילה שהסאונד הזה הוא האפקט פרפר לכול המסע. אז ההתחלה שלי עומדת להגיע לסוף. והריאות שוקעות בדם שאותו ליבי מתחיל לדחוף. מחשבות רצות, אין זמן ולא כאב כי אני משאיל את האושר. הרגשה שבה הלב מרחיב את הקוטר. ואם נשמע שניה אחת של שקט נדע שאחריה תמיד יבוא הקצב. ואם בהתחלה חדר בכם קצת עצב, תקשיבו אל הסוף, והוא ישנה לכם תרגש.
4.
4. הצד האפל בוא ותגיד לי, מה החלום שלך ? מה זה ליבך היה חפץ להגשים, אם מחר בא המוות ? בוא ותגיד לי, מה המרחק שתצעד ? האם תקפוץ מההר אל האמת לגלות שלא חיית חינם ? הם כאצילים רוכבים משאירים אבק מהפרסות הם כגיבורים עוזבים ועל פרצופם דמעות. לא עוד, עכשיו תורי להרפות, אני עוזב אותך לאט. בכייון אל האור, התרשי לי לצעוד ? אני יודע את נשארת לבד. בוא ותגיד לי, מהי אהבת ליבך ? האם תקריב עצמך כדי לראות אצלה אושר כשמחר בא המוות ? בוא ובתגיד לי , מה המרחק שתצעד ? האם באש האמת תשרף לגלות אולי חיית חינם ? הם כאצילים רוכבים משאירים אבק מהפרסות שמכסה את הנואשים אך לא מוחק את הדמעות. אז אצבעות כרותות שנמנסות לתוך שמיכות נייר, שנשרפות על המזבח של הזמן, נראות כעמודי יוון. מתעלסים עם שפתיו של האדם מסביב קטורת ועשן. ומחשבות עולות על ספינותיו של הדמיון, נוסעות רחוק ושוכחות את המציאות והדמעות. ברקע צחוק תמים, קשה לשתוק בפנים. ככה אני בורח מהגורל אחי, הוא מסתובב עם חוט פשתן סביבי נחש חונק אותי. אני לא רואה את עצמי, מחבק תבן שלי, מגן עליו בוכה איתו, לעיתים אני חושב איך יראה הסוף, כשהגוף שלי תלוי על התקרה הזאת, איזה עיניים יתכסו דמעות, של מי הפיות שיתכסו בצחוק? תאמת, אני לא חושב שאני טוב. למרות שיש בי את היכולת לאהוב, ולחבק ולהקריב, אבל פאק. מי צריך סוג כזה של בעיות ? אני מקווה שהשטן יכול לראות, אז שיבוא כבר לאסוף. עד הסוף. גופי ימיס לחתיכות, יערבב אותי צמחים, יגלגל אותי שמיכות, יקרב אותי לפיו, ידליק תאבוקות, יעלה אותי קורבן להנאותיו האישיות. אז תראה אותו נחנק, תראה את הקיטור תראה אותו מקיא אותי לצערי חזרה כדי לחיות.
5.
5. דוד וגוליית לא בריא לחיות חיים הורגים אותך לאט. מכשול זה מה שתראה כשלא תסתכל למטרה. ואני עם מסר על הגב ומתקדם אל הפסגה, אני מרגיש כמו דוד והחיים כמו גוליית. מארץ של קצת הרבה ושום דבר אני צועד שם הדרך מייסרת כמו שד. והיא על כפות רגלי מזכרת השאירה, יבלות הביאה. ופרק זמן שהמעיל שלי את העש משביע. עוד קילומטר ועוד מייל, עם עול כול כך כבד חייב לפרוק אותו מעלי רוצה לזרוק אותו לגיא. מזדהה עם האמוציה באדם שסלל את הדרך לציון, עם הגופות של משפחתו מאפתיופיה וסודן. אז עוד ילד עוד עובר בין לבנה ללבנה בפירמידה של חיי. על כאב וצער היא נבנת כמו הווילה של אוייבי לאום שמתמוסס כי אתפתום ורעמסס ידי הקימה מעלי. לפתע שוט שמפלח את הגב, משפריץ תדם על הקירות כמו על המזבח במקדש. מוסר השכל הורגש. עוד מחשול נכבש. עוד צלקת בבשר וזה מה שנדרש. מהנשר הגדול כדי להסיר את הכנף, ואז תכיר את המצב - שאתה רק כבש שלזאב מעיר את הרעב. חי בסרט שאומר שאתה מכיר ת'מערב ? אך כדי לשרוד את המדבר אתה חייב - לעקוץ כמו עקרב, לנשוך כמו נחש, ללחוש כמו שרף, לטרוף כמו לביא, לרדוף כמו הצבי, לקטוף חיים כאילו פרי, ולבסוף תבין תתחיל לכתוב כמו אמ.סי. הזמן לשבור את הכלים כי, אני עיוור הזדמנויות שנמאס לו לראות את הכבשים. השיט הזה סוחט כוסות של עצבים, עושות תשינויים, כי שערי הפך אדום ועל הפרצוף שלי עלו קבוצות של נמשים. שבמקביל הן מביאות קבוצות מהאוייבים. להפיל הן מנסות, וזה לא רגיל לי לעשות טובות למלכים ואני מסכים וזה רק בגלל שיש לי חשק מטורף לשחוט את הפלישתים. כיתות של חיילים בהר אחד, פתאום אתה מבין זירה אחת. לך מילים כאבנים והמקלע הלשון, לו סכינים ושיריונים הוא נע פוסע עם קידון. נכון, מצד אחד זה לא הגיוני עדיף לך ליסוג, מצד שני אלפים צורחים רוצים אותך לראות, "ויקלל הפלישתי את דוד באלוהיו" וזה הופך את זה לכבוד. אז זה הסוף, הזמן להוכחות. כשקשה אז לשרוף ולא לפרוש ואני אערוף לו את הראש. אדחוף לו את האבן כה עמוק מול כולם, וכמו שב"ק ס' הוא נופל רק אחרי זה הוא לא קם.
6.
6. בוא נדבר על זה אני מוכן לתת לטקסט כוח מתפרץ כדי לייצג לי את הקב"א, זה הקץ, אני כמו נץ נעול צולל כמו קמיקאזה. עם זעם כמו באינתיפאדה, הייתי שמה, עם נגמ"ש הרעדתי את הבני זונות כמו הייטי מאמא. הגיע הזמן לפרוץ החוצה. אינעל ראבק, הגיע הזמן לירוק ת'סמוחטה כמו קליע. אני השיטה שאין בWU TANG . רץ על הביט כמו יוסיין בולט אבל זה נראה יותר כמו בולט. המניע יש לו אומץ, בקליע יש תכתובת, אז על הרובים שלי תלוי ספרון דפי זהב אני מגיע לכול כתובת. הם כול כך חסרי יכולת, שאפילו הכבשים בחלומות שלהם לא מצליחות לקפוץ מעל הגדר. זה לא עובד. על מה אתה מדבר ?! גם עם אנטנה בעין אתה לא קולט שפאנצ'ים כמו סופרגול ויש לי סט סיימתי, תנצחו אותי ביום שנרקומן בלוד יגיד נגמלתי. בוא נדבר על זה שאני כאן. בוא נדבר על זה שאני חם. בוא נדבר על זה - שהיפ הופ זה ספורט שהמנצח זה הוא, שדיבר יותר מידי. התחושה שזה עושה, הסם כשהוא יוצא, הדם שלי מלא, באדרנלין שלא עוצר, את המתחרים שלי עובר כמו בפריימריז מלא צוחקים בקאמרי על זה, כי היפ הופ זו הפוליטיקה היחידה שמשנה דרך הפה. אז אני בנק של מילים עם פאנצ'ים יוצאים, ארד מבייג'ין. כול הכבוד צוברי אבל לא נשאר פה הגיון, כי הארד הכי חשוב כנראה נרצח בלבנון. הכול אוו שכלום, אני עושה בום. שירושימה הסכימה שזה יותר חזק משם. וכך נדבק יותר לעם, ולא כאו"ם. הורג אוייבים כמו jay z את האוטטיון. חופש הביטוי כמו עונש בעינוי. אז אתה ברוגז איתי? כי זה אונס מילולי ? יו, קפוץ לי אני ווינר כמו אוונס בברלינג. אז העונג הוא שלי לפתוח תדיון - . בוא נדבר על הדמות עם השאט גאן. מהסוג שאומר למניות עולות בבורסה "get da fuck down "! הוא אותו אחד שעומד על המסלול ריצה, ואצנים בורחים ממנו כשהם שומעים ת'ירייה. נמשל לכול חדר לידה כשהעובר עומד לצאת, הדמות עם האקדח נמצאת נמשלת לשופט כדי לתת, לעוד אדם לעוד אצן להפלט, ולעוד קבוצה של מתחרים להתחיל לרוץ על המסלול של החיים. תבין, עד כמה זה אירוני, שלמרות השוני. ולמרות שהחוקים מאסיביים, הם לא אולטימטיביים. ותוכל לראות את השחקנים על המסלול של החיים מנצחים כי הם רצים על סטרואידים. זמן עובר מהר כמו אור ואני מתחיל להסתנוור. בטיל להשתפר, תודה לאל על הטוב. והמנצח בחיים לא הוא שרץ אותם הכי מהר, אלא האיטי ביותר, שניצל עד הסוף.
7.
7. הרפתקאות בגיא צלמוות. כי חיי הם צעידה בגיא צלמוות אויביי מסיימים בתף כשאני מתחיל באלף כי האמת בתוך ליבי ועד מצבה מעל גופי עמוק בקבר, לא אפחד. אני מרגיש ריק, אבל אני מכחיש את שאני יודע זאת כי זאת האמת. שומע את נישמתי צועקת בקולי קולות כאילו היא בנורמדי דורשת מורפיום והד שמטפס על חבל, לדציבלים שמאבדים כול נורמה הגיונית של ווליום. אך נשמה זו יצירה שגם צרחה שלה תשמע כמנגינה אני רגיש מידי, וזה מרעיש מידי מרגיש ת'עצמות נסדקות מרוב עוצמה. חש שהריאות שלי כבדות, שורטות, הופכות לאבני צור, יוצרות - כור גרעיני של אש עמוק שם בחזה אבל, לא משנה כמה רועש יהיה בפנים, מבחוץ אני מתון כמו מתנקש שניה לפני שהאצבע המורה שלו באינטרקציה עם ההדק, ואז שקט. וזה לקט של מסע שאני סוחב אותו, אני שונא אותו, והוא אוהב אותי. כן במיוחד בפעולה כשהוא חונק אותי. לפעמים קורים מקרים במצבים מסויימים, שאני שבע, אך מפענח - תחושת בטן. כאילו רחם, מפתח בתוכי משהו רע לב האם קיים הרחם שמוליד תמוות ? אני מלא, בטפיל שמכיל מספיק ניבים וחידקים כדי לזהם אותי מבפנים. הם ממלאים אותי עד שהוורידים שלי הם לא וורידים שלי, הם תולעים נעות בתוך בשר קר. הדם שלי גם - הקריב את עצמו למענם חדל להיות חם. עם הזמן אתה לא יכול לסבול אור וזה מוזר, כי בפעם האחרונה שחתך אתי סכין של אהבה , במקום דם אדום הוא נזל שחור. רק ליבי היחידי שלא ישן פועם לפי הBPM כמו מוצר רגיל של "אדם" לא מפסיק לדהור, נשמע צלול, נראה כמו מוניטור. הוא האזור הבלעדי טהור - אליו הרוע לא יכול לחדור. אז או שאתה מדבר, או שאתה חי, או שאתה צומח, או שאתה דומם, אין הרבה מה לגוון. רק בארבע הצורות אפשר להתקיים, אבל - מה קורה כשההגדרה שלך היא לא אחת מהן ? אז הדרכים שבני אדם בוחרים להתחמק מהגורל שלהם, מצחיק ששמה הם פוגשים אותו. מלחיץ כשהם רואים אותו, בוהה בהם, עם מליון עיניים. הכול נכתב הכול מוקלט, ומונח על מאזניים. מלאך המוות מנגן לו על כינור, אי שם במקום אבוד, באחת מהסימטאות החשוכות של לוד. אני מסתובב לבד, ואם יש לך בעיה תבוא לפתור אותה, אני לא פוחד מאף אחד. שניות עברו מהמחשבה האחרונה, אני דופק פניה - ואשכרה פוגש אותו. מלאך המוות בכבודו ובעצמו יושב לו פה, עם הכינור שלו, לא ציפיתי שזה המצב שבו אראה אותו. אז הוא אומר לי "יוו..." "יש לי משהו שקשור בך שאני זקוק לחלוק אותו..." והמתנקש שוכב והאצבע המורה שלו באינטרקציה עם ההדק. וזה לקט של מסע שאני סוחב אותו, אני שונא אותו , והוא אוהב אותי, כן במיוחד בפעולה כשהוא הורג אותי.
8.
8. דר ג'קיל ומר הייד. אני אטום מתוך מולקולה. מליון כמוני יהפכו להיות היפרבולה. וזה לא נמנע, כי אדם אחד שווה לתא, ואז רקמה ואז נוצר - אני ואתה זה, אורגניזם ביולוגי שהוא בעצם עיר שלמה. ועורקים במקום לזרום בי הם הביוב של המדינה. עם צלחות פלדה, לי מנסים לסתום תפה כי האמת כה מסריחה הם לא רוצים לנשום את זה. אבל בא לי להקיא, אני לודאי, והביוב אצלי מתפוצץ כול שני וחמישי. כי ראפ, לא באמת הופך את החרא למי קולחין. כי רק, לדשן את הדפים, הוא לא באמת הורג תאים סרטניים שהם - האינדיאנים, הסמויים, הזונות, והסמים אז היפ הופ, אין מצב להיות המתאפורה לכירורג שיציל את העיר הזאת ממוות יא דביל. כי עבד זה טפיל, והוא אצלנו אלפים, עכשיו היא חולה ושנינו גוססים. סרטן, זה תאים ללא שליטה שמתרבים להם באופן אנומלי על וואדי בתא רגיל באדם. סוף סוף רואה ת'פייל בעיניין ? התאים ללא שליטה הם המשתפים של שב"ק ברמת אשכול חשמונאים. אז בוא תגיד לי, מה מקסים בקארמה כשהראשי העיר מתים ?! אז בוא תגיד לי האם ראית ת'גידול שמאזין למושיק עפיה ?! לא יעזור פה גם כימותרפיה . אז fuck ya . אני הילד והיא אי.טי, וגיליתי מהסי.טי ששנינו מחוברים במחשבה. ולעבר האור אני אצעד יחד איתה, כי אין רופא שירצח את הגידול כמו במערת המכפלה . אז אני תרכובת אורגנית מתוך חומצה דיאוקסוריבונוקלית. סליל כביר שנמצא בי, מגדיר את הזן שלי כמו שיר ליריקלי. אבל הפאזל הכימי נכשל להרכיב לי, נוקלאוטידים בפאן נורמטיבי כנראה שהזרע שנפלט מאבי היה ראדיואקטיבי. וזה רע להיות פסימי, אבל הפכת מוטציה. זאת הפרעה דיסוציאטיבית שקיימת בגופה שלך, אני מבין אותך, נולדנו ככה. גדלנו יחד. גם אני ראיתי זכרונות כמו יריחו קורסים למטה. גם ראיתי עיר בתור ילדה קטנה שאונסים ולמה ? עמדנו דום . פדופיל נהנת לראות אותה בוכה בדם כדי שיהיה לך על מה לכתוב . ובשבילי את מה לשפוט, אך לעצמי לא באתי טוב. היה לך את מה לזרוק עמוק עמוק אל הצינוק. הבנתי מה הלחישות שלא נתנו לנו לישון, השלדים של הארון בלילות עלו לחיות. הם היו המון ועל עצמות שכבה של עור, ועל זה בדים מצמר וגופם קפא מקור. והם שהו בתוך שלולית של נקמה, והסבירו לי שעצם קיומם בך זה למה אתה בוחר שנאה . כועס על בני אדם שבמודע אותם יצרו בך, הפכת סביל פעיל כעת זה מאוחר מידי. כי אדם אחד שווה לתא, ואז ריקמה , וזה - אורגניזם ביולוגי שהוא בעצם עיר שלמה. ואתה זה הסרטן שלה והשלדים סרטן בך אצלנו אלפים , עכשיו אתה חולה ושנינו גוססים. כמו המשל עם הספינה, אז מה אם זה הגוף שלך ? אתה מטביע את הכול ואני צריך למות איתך ? פאתטי איך שאתה גוסס ומאשים את לוד איתך כי אין רופא שירצח את הגידול בך. תמשיך להחביא אותי, פה אין מה להציל תבין, דר. ג'קיל אני - מיסטר הייד.
9.
9. רגשות בתא מטען. L.O.D זה X BOX ואני כמו ג'ימס בונד ואין קוואנטום של נחמה המקום לנקמה. הורג כמו באנגים עם קראק, ויש לי באגים במשחק כשהם על הבמה זה מדף בtoysR us והם שלוש בובות של בראטס' משהו כאן נדפק, אין לכם מושג בהיפ הופ, זונות תזמינו טור אל הקוסמטיקה של ניפ טאק, כי אני בא מוכן. ולא חברה לכוסיות, אתם הכוסיות בע"מ. כול הקלפים שלי הם אסים, אז הקלפים על השולחן. בנאדם, "לב של גבר זה שובר והוא פתאום מתחיל לבכות ?" מלשן שלא יכול לשתוק. פדופיל, בן 22 שכול החברות שלו קטינות. פחדן עם ביצים גדולות, שקרן עם מחלות. ישבת במעשיהו אוו שסיפרת מעשיות ? אוי, צבא זה המסגרת לא לקחו אותי אליו, לא לקחו אותך כי אתה מפקיר ת'חברים בקרב. אני חש - שיורקים לי בנשמה. אני מו - מתעצבן יותר מידי. אני נאי - רגשות בתא מטען. חרמן ת'זין השגוי וזיון הוא תופעת לוואי. אני מסובב את הבקבוק בחר אמת אוו ת'חובה. החובה שלך בתל ברוך האמת שאתה זונה . אמת שזכותי יא הומואים הגעתם עד לכאן. אמת שיבעים אחוז מהשירים אני כתבתי לכולם. תשלמו לי על הביטים אל תשלמו על עיצובים כן אני המעצב שאני לא אעצב לך תפנים. אמת שבאתי עם הנשמה וירקתם לי בפנים, אמת שאתה יכול למכור את אמא שלך תמורת כסף לקלידים. למות בשבילכם ולא חשבתי רע לרגע , ארבע פעמים בגדת בי וסלחתי כדברך. אז מהיום בשבילכם אני האוייב אני השד, אתם מוצצים לשי תזין ועדיין רוצים את האמת ?! תפסיקו לנצל קטינים כי הם טובים יותר מכם, ניתן לדינה מטרונום שתלמד לשבת על הביט. דחוף תקיק וסנר לתחת אתה ואנאבי אמ סי. ותקשרו אלי לטקסט סדר לכם מחיר. קניתי לי סובארו פשע לא מזמן, לזונות בתא מטען איך הן בועטות לי בבאגז' ואני קשרתי אותם שם. השוטרים בכול פינה, אז הפרופיל שלי הוא DOWN ויגאל הנאצי על הטלפון הקבר כבר מוכן. חניתי ברוורס ובא לפרוק את המטען, פתאום הפדופיל התחיל לבכות כמו נרקומן - "קח את הקלידים רק תן לי את חיי " מה?! כשאתה מחרמן ת'זין השגוי זיון הוא תופעת לוואי. יאלה אחרי אני סוחב אותם עלי נצעד ביחד אל הקבר רק תשארו שם בלעדיי. מה ניהיה ? יותר מידי זונות באחוזה. דיי! אני לא הרווק והשם שלי לא גיא . ח.ש.מ.ו.נ.א.י. אני הקוסם מארץ לוד , פה קל ללכת לאיבוד. לא שכל לא אומץ, ולא לב. על המצבה כתוב "לה קוסה נוסטרה" ברוך דיין אמת.
10.
11.
11. דוני בראסקו (עם ג'וני) זה הבית משפט של חשמונאי אז כולם דום על הרגליים. תליין תכניס ת'נאשם בפנים. שמוק, פול על הבירכיים. עכשיו תאכיל אותו בפול, ותשקה אותו במים, ואז שבור לו ת'עגן וקשור לו את הזין. ודחוף לו בומרנג לתחת שירגיש איך זה חוזר אליו. השיט שלך הולך לאט כמו צב על פטרייה אתה מרגיש עכשיו בצד האכזבה? זה כי אתה הומו שלא עובר סלקציה במצעד הגאווה. אתה כוסית ברמזור, אתה פאגייט במחזור, והמצב חרום איתך זה - "תנו לו פוסטינור". וואלה בן 20 וכמה ? עדיין חיי עם מאמא ?! עדיין קורא לה לאסלה שתבוא לנגב לך תתחת. פאק דאט. זה לא בא לי טוב תשמע, "כבר ברוסיה אומרים" שאתה "זבל מזדיין" בוא ותראה איך אני מסמן V חיסול כמו נאגאסקי, כשאני בועט לך בצורה עם האייר פורס של נייקי. חולדה. הם מכירים את המילה. ויודעים שזה אתה נותן אוראלי לקצין המשטרה. והוא ביקש ממך יפה ואמרת לו שכן, והזין שלו מאבן לכן שבורה לך השן. אז אל תיתן בראש כי המוח לא רוצה ת'חוב בכוח אתה רוצה לסחוב, אך העיניין הזה אמר עזוב, אתה פשוט לא טוב, אתה דומה לקוף על מיקרופון בננה. זה למה חברה שלך ניראת כמו שימפנזה. אז תגיד לי כמה, עוד קולוריות נשאר לה ? היא בכמויות עלתה לה , כדי להפוך להיות שווארמה. ומשהו שהלודאים לומדים בבית מדרש, זה שהזרע של מחמוד, בילה אצלה בשש. אז אין מצב שהאותיות שמרכיבות לי את השם, שותקות על זה שהפכת אותי קרוקס עם הדקירות של הסכין יא אידיוט לדוני בראסקו אין כבוד, אתה טעון של הגנה וסמוי ברחובות. ואני מקווה שגל הרציחות יקח אותך איתו ויכסה אותך בבוץ בשכונת הרכבות. כי בראסקו העובדות מולך נבנו כמו הלגו, אז תגידו לי איך נפטרים מהחולדות בגטו?! אונס. רצח. שוחד. בצע. אושר. סבל. עוני. שפע. נשק. חנק. כסף קרח. אבל אם אתה מלשין...?! אונס. רצח. שוחד. בצע. אושר. סבל. עוני. שפע. נשק. חנק. כסף קרח. אבל אם אתה סמויי...?! כבוד השופט האם יורשה לי להפריע, ג'וני הוא הסנגור האשכנזי שיתבע לחשמונאי ת'אמא. יודעים מה? אני מוחה כי כתב האישום שיקרי אז - בראסקו מרשי חף מפשע. לפי הפוטוקול הנאשם כונה כוסית ברמזור, אמת שלמרשי יש כוס אך למרשי אין רשיון. כבודו זה בזיון בית המשפט, שקר שהנאשם נעזר באימו לניגוב צרכיו. כי על פי מוצג א', הנאשם נוטל טיטולים של פמפרס. כבר מגיל 17 לא קורא לה לנקות לו. קצין המשטרה מרשי חדל למצוץ לו, טוען שבולבולו כה רך אז השן פה לא קשורה. כבוד השופט, התובע לא דייק בכך שאמר שאשת הנתבע שימפנז למרות שהיא אורנג אוטן. ואילו היה בודק מקורותיו היה נדהם שעבד פרנק הוא שמו השני של הנאשם ומחמוד הוא אביו אז אין מצב שזרע האב של מרשי בילה בשש חברתו של הבן לכן - התובע חשמונאי חייב בהוצאות בית המשפט. פלוס כנס 20 אלף הוצאת דיבה, למזלך בראס נדיב היום מוכן לוותר, תמורת דילדו ירקרק, ומקום בהרכב.
12.
12. עיר האלוהים. עובר הייתי בגן עדן, שם בוסתן מלא פרחים של כעס ופירות של סבל. שם חוויתי את ההלם. התבוננתי בכול אלה בלי עתיד, שוכבים תחת גרמי המדרגות, סביבם חולדות, ומזרק חלוד אצלם בווריד. עובר הייתי בגן עדן, כשאדם שבר לחווה את הלסת. והדם שלה נשפך כשהיא צועקת - " תכה אותי רק לא את הילד ! " היא כמים והוא סלע, היא נלחמת . המלאכים שם בגן עדן , כובשים שחקים עפים גבוה. כן, זאת היכולת של הגוף כשהמנה ביתר. מלא אבק ועפר, אז מה הפלא ? כשאתה ראית הופ, אצלנו היה הופ, ועוד אחד בכלא. אז גדלנו בגן עדן, עכשיו זה זכרונות ימים של קדם. תחת הצלם של האל. נחשים לעזאזל, הרבה מהם בקבר. טיפשי אבל לעץ הדעת לא היה אפקט, כי א'פחד לא סיים בית ספר. עברנו, מילדים לנערים. הבנו, שאנחנו שני סוגים שונים של אנשים. היסטוריה דיברה בעד עצמה אז התחלקנו לשבטים. התמלאנו בשנאה, ונהפכנו לאויביים. שני דגלים שני מחנות. אחד כחול לבן, אחד אדום שחור לבן ירוק. רוצה לירוק . ככה אני אמור לחיות. ואם אתה לא חי פה אל תשפוט, השבט השני הם בני זונות ולהם כלפי אותם הרגשות. היי את, שנולדתי לרגלייך, זאת - עיר האלוהים. היי את, שנתת לי אהבה בחורף קר, זאת - עיר האלוהים. כולנו נשמות כאן בגן עדן, כולנו להבות. את כולנו הם הדליקו מכבשן האש בליבו של אלוקים. חלקנו כשרפים חוזרים למעלה, חלקנו מכבים ת'להבה בדלי של מים גשמים. אומרים שכוכבים הם החורים שברצפת גן עדן. אז אני מביט על הסדקים כאן ברצפת האבן, האם יכול להיות, שהם האורונוס ושבתאי לשדים בגיהנום? פה מלאכים בוכים המון בגשם הם מרווים את העצים בדיכאון. פה אנשים רצים לישון מהאמת ועייפים מלשקר, ושם הרעם הרעש בא ומתקשט, והברקים יהיו כוורידים של הבורא. אוזניים שרואות, עיניים ששומעות, פיות שמריחים ונשמתי אשר שונאת - עיניים שרואות, אוזניים ששומעות, פיות של רעבים, בדיוק כמוני בני אדם וזה החטא. וזה גן עדן, וככה נשמות עוזבות אותו מתות בעיר האלוהים, נשלחות למצוא גוויות להבעיר בהם חיים של אהבה, ולא אש אוכלת להבה כי היא בוערת בדיוק כמוהה. וזה בדיוק הרוע שנמאס עלי, מובס מידי, לא מאלו ששונאים. והעץ ליפני שער האבן לאלו שעוזבים. הסמל של העיר עצוב, בנים עוזבים להם את הגבול, ולא מתכוונים לשוב.

about

לה קוסה נוסטרה " גאים להציג " :
אחרי תקופת שקט סוערת חשמונאי לובש חליפת גישה חדשה לשיט הזה. ומוציא את המיקס.טייפ בשם : המקרה המוזר של דר. ג'קיל ומר הייד. בתמיכת ההרכב שהוקם על ידי שלושת חבריו שעבר התגבשות רצינית שהשפיעה על
הטקסט והרעיון של היצירה הזאת, והפיחה חיים חדשים בעיניין הזה.
התהפוכות הנפשיות כאן, מוגשות על מצע חם (ככול האפשר) של סאונד וביטס מהאמנים הגדולים ביותר, וסיפור חיים שלא מפחד לעמוד מול המותגים של עולם ההיפ הופ ודוחף את הפאנצ'ים והרעיון עמוק לאוזן של השומעים.
המקרה המוזר של דר. ג'קיל ומר הייד זה המלחמה של הרע בטוב, והנצחון של הטוב כנגד כול הסיכויים. הרעיון מושפע באופן מאוד טהור ממסכת חייו של חשמונאי, שנולד וגדל בעיר האלוהים לוד, והמצב החברתי במקום הזה השפעתו היא בילתי נמנעת על אורח החיים של האנשים בעיר.
הרעיון המרכזי של המיקס.טייפ הוא: שלמרות שלבחור לעשות את הדבר הנכון יכול להיות קשה ומתסכל, אבל אין מחיר לבחירה הנכונה.
תנו לנו להזמין אתכם לעולם ההיפ הופ שלנו. כנסו חופשי, אך אין לדעת מתי תצאו.

credits

license

tags

about

zoolood Israel

contact / help

Contact zoolood

Streaming and
Download help

Report this album or account