לא בריא לחיות חיים הורגים אותך לאט.
מכשול זה מה שתראה כשלא תסתכל למטרה.
ואני עם מסר על הגב ומתקדם אל הפסגה,
אני מרגיש כמו דוד והחיים כמו גוליית.
מארץ של קצת הרבה ושום דבר אני צועד
שם הדרך מייסרת כמו שד.
והיא על כפות רגלי מזכרת השאירה,
יבלות הביאה.
ופרק זמן שהמעיל שלי את העש משביע.
עוד קילומטר ועוד מייל,
עם עול כול כך כבד חייב לפרוק אותו מעלי
רוצה לזרוק אותו לגיא.
מזדהה עם האמוציה באדם
שסלל את הדרך לציון,
עם הגופות של משפחתו מאפתיופיה וסודן.
אז עוד ילד עוד עובר בין לבנה ללבנה בפירמידה של חיי.
על כאב וצער היא נבנת כמו הווילה של אוייבי
לאום שמתמוסס כי אתפתום ורעמסס ידי הקימה מעלי.
לפתע שוט שמפלח את הגב,
משפריץ תדם על הקירות כמו על המזבח במקדש.
מוסר השכל הורגש. עוד מחשול נכבש.
עוד צלקת בבשר וזה מה שנדרש.
מהנשר הגדול כדי להסיר את הכנף,
ואז תכיר את המצב -
שאתה רק כבש שלזאב מעיר את הרעב.
חי בסרט שאומר שאתה מכיר ת'מערב ?
אך כדי לשרוד את המדבר אתה חייב -
לעקוץ כמו עקרב, לנשוך כמו נחש,
ללחוש כמו שרף, לטרוף כמו לביא,
לרדוף כמו הצבי, לקטוף חיים כאילו פרי,
ולבסוף תבין תתחיל לכתוב כמו אמ.סי.
הזמן לשבור את הכלים כי,
אני עיוור הזדמנויות שנמאס לו לראות את הכבשים.
השיט הזה סוחט כוסות של עצבים, עושות תשינויים,
כי שערי הפך אדום ועל הפרצוף שלי עלו קבוצות של נמשים.
שבמקביל הן מביאות קבוצות מהאוייבים.
להפיל הן מנסות, וזה לא רגיל לי לעשות טובות למלכים
ואני מסכים וזה רק בגלל שיש לי חשק מטורף לשחוט את הפלישתים.
כיתות של חיילים בהר אחד, פתאום אתה מבין זירה אחת.
לך מילים כאבנים והמקלע הלשון,
לו סכינים ושיריונים הוא נע פוסע עם קידון.
נכון, מצד אחד זה לא הגיוני עדיף לך ליסוג,
מצד שני אלפים צורחים רוצים אותך לראות,
"ויקלל הפלישתי את דוד באלוהיו" וזה הופך את זה לכבוד.
אז זה הסוף, הזמן להוכחות.
כשקשה אז לשרוף ולא לפרוש
ואני אערוף לו את הראש.
אדחוף לו את האבן כה עמוק מול כולם,
וכמו שב"ק ס' הוא נופל רק אחרי זה הוא לא קם.
